יום רביעי, 5 באוקטובר 2011

כך תחזירי לעצמך את האקס - חלק 1


לכל מי שקוראת את הפוסט חשוב לקרוא קודם את הפוסט "גורמי המשיכה" על מנת להבין טוב יותר את תוכן הפוסט הנוכחי. למי שכבר קראה את הפוסט ההוא... הממ... פשוט שתהיה קריאה מנה. :)

סיבת הפרידה מאוד חשובה כשמדובר בנסיון להחזיר את מערכת היחסים. חשוב להבין מדוע התרחשה הפרידה לפחות מבחינתו (במידה והוא יזם את הפרידה). השלב הראשון בהחזרתו אליכן תהיה בהבנה שלכן עם עצמיכן מה הסיבות שבגללן הוא החליט לעשות צעד כזה. אפשר באופן גס לחלק את כל הסכסוכים, הריבים והפרידות לשלושה. הסוג האוהב שבו סיבת הסכסוך או הפרידה היא על רקע של אהבה וחיבה כמו "המרחק קשה לי מדי", או כשלאחד מהצדדים קשה להתמודד עם הקנאה, ועוד. הרעיון הוא שבסוג הזה בדרך כלל ניתן לפתור את העניין בעיקר כי מדובר במצב שבו האהבה קיימת בין שני בני הזוג ולמעשה היא הגורם לבעיה. הסוג השני הוא הסוג העייף שבו בני הזוג עייפו ממערכת היחסים. הסכסוכים הללו קורים לרוב לאחר זמן ממושך שהזוג ביחד, הם קורים מהמון סיבות כמו "אני לא סובלת את החברים שלו", "היא כל היום בטלפון", "למה אי אפשר חג אחד להיות אצל המשפחה שלי?" וכו'. סכסוכים מסוג זה קשה יותר לפתור משום שישנו צורך להחזיר את בני הזוג למקום האוהב ולאחר מכן ניתן יהיה לטפל בכך. אך השאלה היא האם יהיה נכון להחזיר אותם למקום האוהב או שמא הגיע הזמן שיימצאו בני זוג מתאימים יותר? שאלה קשה ומורכבת. הסוג השני הוא הסוג המשולב. ניתן יהיה להביא דוגמה מצוינת אם ניקח את עניין הקנאה שוב. לבן זוג אחד קשה להתמודד עם הקנאה שלו. העובדה שהוא קנאי לבת זוגתו, ואילו לבת הזוג קשה להחיל את הקנאה הזו שהי חשה כחודרת לה לפרטיות. במידה והשניים מגיעים להחלטה משותפת של פרידה (על מנת לקחת את שניהם למקום הקיצוני ביותר של תחושותיהם) בעצם ניתן לראות שאצל הגבר במערכת היחסים מדובר בסכסוך אוהב ואילו אצל האישה בסכסוך עייף. במצב כזה הקושי הוא בינוני, שכן האמנם יש לעשות עבודה של החזרת האהבה, אך העבודה תהיה על אחד מבני הזוג ולא על שניהם יחד.

אני הולך לדבר אתכם על מצבים שבהם עלינו להחזיר את האהבה לאדם אחד מבני הזוג ובמקרה שלנו זה יהיה לגבר במערכת היחסים. אנחנו נדבר כמובן על הסוגים העייפים של פרידה ולא האוהבים. הסיבה היא למי שלא הבין שבסוגים האוהבים האקס ירצה לחזור הוא פשוט מצפה שישתנו כמה כללים. כשהוא נפרד מסיבה מהסוג העייף המצב מעט מורכב יותר ועלייך להחזיר לו את האהבה. אז בואו ננסה להבין מה משך אותו אלייך מלכתחילה. אם היית ילדה טובה וקראת כמו שבקשתי את הפוסט "גורמי המשיכה" ראית שכנראה הדברים העיקריים שמשכו אותו אלייך זה המסתוריות שלך, אולי סערת רגשות שהיה בה באותו הרגע, המגע שלך כבר משלב ההיכרות הראשונים והתחושה שאת אתגר. עלינו בעצם לתת לו עוד כמה "מכות" של שילוב המרכיבים הללו על מנת להכין תבשיל מצוין, טעים ושגם יחזיר אותו אלייך על הדרך.

במידה והספקת להגיע לאתר לפני הפרידה הייתי ממליץ לך לחכות לרגע שיגיד לך שמבחינתו מערכת היחסים הגיעה לסיומה. באותה נקודה חשובה זו שבה הוא מצפה שתצאי פגועה, עלייך להראות לו את ההפך אך מבלי לפגוע בו. הייתי ממליץ לך לומר לו שגם את חשבת על זה בימים האחרונים ושהעובדה שהוא העלה את הנושא מורידה לך אבן מהלב. משפט שכזה ייתן לו את מכת המסתוריות, שכן התנהגת כאוהבת כל כך בימים שעברו ופתאום הוא מגלה שאין זה היה נכון. מהצד השני מדובר פה גם באתגר, פתאום את חוזרת להיות אתגר, שכן קשה לדעת בדיוק מי נפרד ממי. אם הצלחת במשימה המחשבות על מה שהיה בשיחה הזו לא ירפו ממנו. הוא לא יבין כיצד יצאת מהשיחה ללא פגע. הדבר יפריע לו גם באגו, מפני שבעצם הדבר אומר שהוא לא הצליח להיות בן הזוג שהוא חשב שכן הצליח להיות. פתאום מתברר לו שהוא לא רק נפרד ממך, אלא גם את נפרדת ממנו. אם ממש הצלחת במשימה המחשבות שלו על השיחה הזו יביאו אותו למיני סערת רגשות שתהווה בסיס מצוין להמשך ניסיונותייך בהחזרתו.

בנקודה זו של הפוסט אני נאלץ לחתוך אותו על מנת להקל עליכן. יצא פוסט ארוך ממילא והדרך לסיום עוד ארוכה. לכן החלטתי לפצל את הכתבה לשני פוסטים. נתראה בפוסט הבא שבו נדון בהתנהגות הנכונה לאחר הפרידה, ובסימנים שעל פיהם תדעו אם עליכן ללחוץ על הדוושה עוד קצת, או שמא הדוושה לחוצה מעט יותר מדי ועליכן להרפות מעט את הרגל.

להתראות עד החלק הבא! :)

יום שבת, 1 באוקטובר 2011

גורמי המשיכה


מאמר זה הוא אבן היסוד של כל מה שקשור באהבה והתאהבות. חשוב מאוד לכל מי שמתעניין אפילו קצת בנושא לקרוא ולהבין קצת במה מדובר. עשיתי מחקר ענק ומקיף על גורמי המשיכה. הוא התחיל בסקר והמשיך לספרים ומאמרים. כל המחקר הביא אותי לכל מה שאכתוב פה. 


אז מה הם גורמי המשיכה?
המסתורין: כמו שהלן פישר (אנתרופולוגית ידועה של זוגיות ואהבה) אמרה כבר "גורם המשיכה החזק ביותר הוא המסתורין". מצאתי את העניין במחקרי וכשראיתי את ההרצאה שלה קבלתי חותמת לכך. ההתאהבות היא מערכת הרגשות אולי הכי מורכבת במוח, אחד הגורמים הכי חזקים להפעלתה היא תחושת המסתורין שאותו אדם גורם לנו להרגיש. התחושה הזו מביאה אותנו למחשבות רבות על האדם שהולכות וגוברות עם הזמן. המוח שלנו עובד באסוציאציות מבלי שאנחנו מודעים לכך. בכל פעם שאנחנו חושבים על מילה אחת עולות לנו במוח אלפי מילים, ממש כמו שמש אסוציאציות מבלי שאנחנו מודעים לכך. העלתי את הנושא אך ורק בשביל שתבינו על כמה דברים המוח שלנו מסוגל לחשוב וכמה פעולות הוא מסוגל לעשות מבלי ליידע אותנו כלל. כך גם כשאנחנו רואים אדם מסתורי. במוח שלנו עולות אלפי מחשבות ושאלות של "מדוע הוא עושה זאת?", "מדוע הוא מתנהג ככה?", "האם הוא מתנהג כך רק אליי או שהוא פשוט בן אדם מוזר כזה?", אלפי שאלות שגורמות לנו לרצות להבין את האדם יותר, להתקרב אליו, להכיר אותו לעומק. כשזה הולך וגובר אנחנו מוצאים את עצמינו חושבים עליו המון והדבר מביא אותנו למחשבה בלתי מודעת שאולי אנחנו נדלקים עליו. התאהבות היא רגש, היא משהו פסיכולוגי. אם אנחנו חושבים או מאמינים שאנחנו מתאהבים המוח מכין את עצמו בהתאם ויתחיל להכין את עצמו להתאהבות. ממש כמו שהוא מכין את עצמו לעיכול מזון כשאנחנו רק חושבים על אוכל. אני (וגם הלן פישר) מאמין שאפשר לגרום למישהו להתאהב רק על ידי כך שנהווה לו גורם מסתורין.
סערת רגשות: כמו אישה שמתאהבת בזר שתמך בה כשהאקס נפרד ממנה, כמו הגבר שמתאהב בידידה שבאה לנחם אותו בשבעה של אמו המנוחה, וכמו הבייבי בום שנוצר לאחר תקופת המלחמה. מערכת ההתאהבות היא בעצמה סערת רגשות, לכן כאשר אנחנו נמצאים בסערת רגשות ולא משנה מה הביא אותנו אליה אנחנו קרובים יותר מתמיד להתאהבות. גם כאן אזכיר את הלן פישר שעשתה עם עמיתיה מחקר וגילתה שהמון התאהבויות התחילו ממקרים שבהם אחד מבני הזוג שהה בסערת רגשות. למשל יש לא מעט מקרים של זוגות שהכירו בימים הקרובים לאסון התאומים בארצות הברית. במאמרים רבים שאכתוב אסביר כיצד אנחנו יכולים להביא אנשים לסערת רגשות כזו או אחרת על מנת לפתות אותם. גם סערת רגשות חיוביות היא גורם משיכה לא פחות חזק, במאמרים הבאים נלמד כיצד ניתן להשתמש בכך לטובתנו.
מגע: הידעתם? תינוקות רבים בסין לא שרדו משום שלא היו דיי ידיים שיגעו בהם, שיחבקו אותם, שיעניקו להם תשומת לב פיזית. כשאנחנו בגיל הינקות שלנו המגע הוא קריטי עד כדי עניין של חיים ומוות. כשאנחנו מתבגרים העניין נעשה אולי קריטי פחות אבל כמה פחות זה כבר יכול להיות? חלק עיקרי במשיכה שלנו לבן הזוג זה המגע. לכולנו יש שלב מסוים בחיים בו אנחנו מרגישים שמערכת יחסים היא הכרחית לנו. השלב הזה נמצא בגיל ההתבגרות. בדיוק בשלב שהיד של אימא מתחילה להיות פחות מלטפת ויותר מאשימה. בשלב הזה אנחנו אולי חושבים על החברים שלנו שיראו אותנו בעין אחרת אם נהיה במערכת יחסים אבל זה לא הגורם העיקרי שלנו לתחושת החסר הכל כך גדולה שמניעה אותנו לחיפוש נואש אחר מערכת יחסים. הגורם העיקרי הוא תחושת החסך שנגרמת לנו כשתשומת הלב שקיבלנו מההורים משתנה ונעשית חינוכית יותר ומלטפת ומפנקת פחות. בשלב הזה אנחנו מנסים להשלים את הפער על ידי מערכת יחסים (באופן לא מודע כמובן). אנחנו פעמים רבות נימשך למי שמספק לנו את הליטוף ההורי הזה. את תשומת הלב ההורית המפנקת שהייתה לנו פעם.
אתגר: נכון, לא כולנו הרפתקנים. אבל האבולוציה לימדה את המוח שלנו שמה שקשה יותר להשיג יהיה טוב יותר לצאצאינו ויספק להם את מלוא התמיכה הראויה להם ואת החינוך הנכון. בדרך כלל ה"קשה להשגה" יהיו אלה שיראו לנו סנוביים, אלה שמשיגים כל אחד שהם רוצים. אלו הם בדרך כלל ה"מבוקשים". לכן המוח שלנו באופן לא מודע לוקח אותם בתור ה"the best" ומשריש לנו "אני חייב/ת להשיג אותו/ה על מנת לספק לצאצאים שלי את הטוב ביותר". זו הסיבה שאנחנו נמשכים לביצ'יות או לערסים. הערס בדרך כלל יראה לכן החזק שיכול לשמור עליכן ועל ילדיכן באש ובמים. למעשה הוא נראה לכן אחד שיוכל להתעסק עם בריונים או חיות בר שינסו למנוע ממנו להביא אוכל הביתה (על פי האבולוציה של מליוני שנים אחורה). הביצ'יות יראו לגברים נאמנות יותר לצאצאים כי הן לא נותנות את עצמן לכל גבר שרוצה, הן בררניות מאוד. לאבולוציה היה חשוב שהנשים יהיו נאמנות לגברים, שכן הילדים האנושיים זקוקים לתשומת לב רבה משאר החיות ואם האם תלך לגבר אחר ותעשה איתו עוד ילדים היא לא תוכל להעניק לכל ילד את כל תשומת הלב לה הוא זקוק.


אלה הגורמים העיקריים למשיכה לתחושת ההתאהבות. אלו לא הגורמים לתחושת המשיכה שאנחנו חשים כשאנחנו רוצים סטוץ. זוהי תחושת המשיכה שאנחנו חשים כשאנחנו רוצים להקים משפחה עם האדם הזה. גורמי המשיכה ליחסי מין בלבד שונים מעט, ועליהם לא נדון. במאמרים רבים שאכתוב בהמשך נשתמש במידע הזה, לכן חשוב מאוד לדעת זאת.


אהבתם? יש לכם שאלה? מצפה לתגובותיכם. :)
התגובות לא יפורסמו אם תבקשו בתגובה שלא לפרסם אותן.

יום רביעי, 28 בספטמבר 2011

התפתחותה האבולוציונית של האהבה



בעבר, פעם, לפני מאות מליוני שנים- יצא יצור מן היערות אל השטחים הפתוחים- הקוף העירום. אותו סוג של קוף שלא ידע ציד ואכל רק פירות מעצים ושיחים, אותו הקוף שנדרש לפתע לצאת ולצוד על מנת להתקיים בשטחים הפתוחים, אותו הקוף לו אנו קוראים היום "בן האדם". סיבות רבות וביניהן הציד לקיום הביאו את אבות אבותינו לנטוש התנהגויות רבות שלהם כיונקים. לעת עתה נדבר על הנדידה. יונקים כיונקים הם חיה שנוטה לנדוד, הם זזים כל הזמן ולא נשארים באותו בית מגורים. הצורך בציד הביא את אבות אבותינו לצאת בכל יום לציד עם שאר זכרי השבט ולחזור לבית המגורים בכל פעם בו נשארו הנקבה והצאצאים וחיכו לאוכל. דבר זה הביא לידי בעיות רבות ומגוונות, שכן זמן רב נמצאות הנקבות בודדות עם הצאצאים ואין בהכרח שיישארו נאמנות לזכריהן. כך גם הזכרים שכן אין ניתן להיות בטוחים בנאמנותם ובחזרתם לבית המגורים של הנקבה והצאצאים ויביאו להם אוכל. מדוע שלא יכירו נקבה חדשה? הצאצאים של אבות אבותינו באותם זמנים עברו שינויים רבים. אחד משינויים אלו הביא לבעיה אמתית בנושא הזוגיות. הצאצאים עברו שינוי נאוטוני- זמן ההתבגרות והינקות התמשך זמן רב מעבר לנורמת היונקים. הצאצאים של אבות אבותינו, הקופים העירומים, נשארו תלויים זמן רב באימם והדבר הביא לידי בעיה במידה ואימא קוף לא נשארה נאמנה לבן זוגה שכן אין אפשרי שתלד צאצאים נוספים ותספק דיי זמן לכל הצאצאים הללו.

מצורך נאמנות זה פיתחה האבולוציה רגש חדש המייחד את הקופים העירומים. היום אנו נוטים לקרוא לרגש זה "אהבה" או בשפה מקצועית "התאהבות" או "אהבה רומנטית". הרגש הזה השאיר את הנקבות נאמנות לזכריהם ולצאצאיהם. רגש האהבה הרומנטית התפתח תוך מחשבה על הצאצאים בלבד, כמו כן כך גם קינאה ושאר הרגשות הנובעים מהאהבה הרומנטית.

על מנת שמוטציה שיצרה האבולוציה תתרבה צריכים לקרות שני דברים. אותה מוטציה חייבת להיות גם מוצלחת (אם זה יתרון בציד, אם זה יתרון ברבייה, וכן הלאה) וגם מושכת. בידיעת עובדות אלו אנו יכולים להסיק דברים רבים ומגוונים. אם ניקח לדוגמא את האהבה- איך היא עוזרת לרבייה ומה היתרונות שלה כבר הזכרנו. אבל השביל להמשיך להתקיים היא צריכה להיות גם מושכת. אם נחזיר את עצמינו מעט אחורה וננסה לדמיין שאנחנו נמצאים בתקופת אבות אבותינו- פתאום אנחנו מגלים נקבה חדשה. הנקבה הזו מגלה לנו משהו חדש שלא הכרנו. היא מגלה לנו אהבה- תשוקה. הדבר נותן זווית ראייה חדשה לגמרי על יחסי המין, על התקשורת הבין זוגית, על גידול הצאצאים המשותף ובכלל על החיים ביחד. כל סגנון החיים החדש הזה נראה היה נפלא פתאום ונתפס כדבר מאוד מושך. זכרים לפתע העדיפו נקבות עם התכונה הכל כך מיוחדת הזו- התשוקה. וכך גם הנקבות העדיפו את הזכרים הנושאים בתופעה.

בעצם לקחנו את ההתפתחות האבולוציונית של האהבה והדגמנו אותה כגורם משיכה, אבל חשוב לזכור- האהבה היא רק דוגמה. חשוב להבין כי כל דבר מושך עם הזמן מתרבה יותר וכל דבר שמתרבה יותר עם הזמן נהיה מושך יותר. הדבר פועל בשני הכיוונים וזו האבולוציה על רגל אחת.

יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

איך להיפרד ולהישאר ידידים


שלום לכל הקוראים, וברוכים הבאים בשנית לבלוג שלי. הפוסט שתקראו עכשיו הוא פוסט מעט פסימי. הפוסט מיועד לכל אלה שמערכת היחסים לא התאימה להם והחליטו בסופו של דבר לסיים אותה.

אז אולי מערכת היחסים הספציפית הזאת הייתה לא משהו. אולי היא הייתה משהו משהו, אבל התאימה לתקופה שכבר עברתם. מסיבה זו או אחרת אתם נמצאים בנקודת שפל במערכת היחסים והחלטתם שעליה להסתיים בפרידה. אתם לא יודעים איך לומר זאת, ומה עליכם לעשות על מנת לצאת מזה עם כמה שפחות כאב וסבל לצד השני. חשוב לי לומר כבר מעכשיו שאין דרך קסם לגרום לבן הזוג שלא להיפגע מהפרידה. פרידה היא דבר כואב ולגמרי לגיטימי שיכאב לו, אך אולי נוכל מעט להוריד בכאבו אם נעשה זאת נכון.

להיות כנים, אך לא יותר מדי:
אנחנו רוצים שירגיש שאנחנו מספרים לו את האמת על סיבת הפרידה, לכן חשוב להיות כנים. מהצד השני רבות הפעמים בהן הסיבה האמתית לפרידה עלולה להיות הפגיעה העיקרית ולכן חשוב לדעת להיות כנים במידה הנכונה. למשל אם סיבת הפרידה היא בחורה חדשה שפגשנו נאמר לבת הזוג הנוכחית כי אנו מרגישים שאיבדנו את הניצוץ שהיה והרגשות שנשארו כרגע אינם מספיקים על מנת להשאיר את מערכת היחסים כשהייתה. חשוב להזכיר שלא מדובר בכך שהיא השתנתה אלא בשינוי שקרה בינינו לבין עצמינו. ניתן להוסיף ולומר שהמהלך קשה לנו אך אנו עושים את זה בכל זאת כי קשה לנו מדי להישאר אתה בקשר כשהרגשות שלנו לא כשהיו בעבר. חשוב לומר שאנו עושים זאת לטובתה אך במלים שלא יבהירו זאת יתר על המידה משום שזה נשמע מאולץ וטיפשי כשזה בא באופן ישיר. לכן יש להביא את זה מתוך כבוד. "הייתי חייב לעשות את המהלך הזה. הרגשתי שזה לא יהיה הוגן כלפיי אם אתנהג כאילו רגשותיי אלייך עדיין בעצמתם הישנה". המשפט מדגיש את העובדה שהיו לכם רגשות חזקים בעבר וכעת הם נחלשו. בנוסף המשפט מתאר כבוד מאוד חזק שיש לכם כלפיה. חשוב מאוד לשבת עם עצמיכם לפני השיחה ולבנות משפטים כמו זה שהדגמתי עכשיו. משפטים המלאים ברמזים סמויים על כבוד, אכפתיות, רגש שהיה בעבר, הרגש הידידותי שישנו בהווה והרצון שלכם לקשר ידידותי בעתיד. חשוב לזכור לא להגיד אף אחד מהדברים הללו באופן ישיר. כל דבר כזה שנאמר באופן ישיר נשמע מאולץ ומגוחך. לכן אני מפציר בכם לשבת עם עצמיכם ולבנות משפטים המרמזים על כך.

דוגמה לפרידה נכונה:
"החזקתי את זה כבר הרבה זמן. הרגשתי שעליי להיפרד ממך אך לא ידעתי מה הסיבה לכך. הייתה לי הרגשה שזה יהיה הדבר הנכון לעשות. שיחות שעשיתי בימים האחרונים עם חברים ומשפחה גרמו לי להבין שהרגש שלי פשוט הלך ודעך באופן טבעי. זה קורה, רגשות באים והולכים. המאניה שהייתה לי בהתחלה, פעימות הלב,ההתרגשות מעצם העובדה שאת לידי, שאת נוגעת בי, זה נעלם עם הזמן. וזה לגמרי טבעי. פשוט ברגע שהבנתי שהרגש אינו כפי שהיה הבנתי שלא יהיה זה נכון להישאר איתך בהעמדת פנים. אני פשוט לא מסוגל לעשות את זה. אני אוהב אותך יותר מדי בשביל לעבוד עלייך בצורה כזאת. תשמעי מערכת היחסים בינינו אולי נגמרה בפן מסוים, אבל היא יכולה להימשך בפן אחר, ידידותי. אני בטוח שבעתיד אני אוכל לשמוע אותך מדברת על גבר חדש ומקסים שהכרת. את תראי, הכל יהיה בסדר."

בדוגמה מועבר מסר ברור על כבוד, איכפתיות, מובן וברור שהיה פה רגש בעבר, מעבר לכל ספק מדובר בגבר שעדיין אוהב באופן ידידותי את בת זוגתו ומצפה מאוד לקשר שכזה בעתיד.

אז רגע לפני שאתם ממהרים לספר לה או לו- שבו עם עצמיכם ונסו לנסח את עצמיכם בצורה הטובה ביותר. כמובן שבסופו של בר הפרידה היא פוגעת אך יש לכם הזדמנות להיפרד באופן מעט יותר עדין.

אני תמיד פה לקרוא את התגובות שלכם. לפני שהתגובות שאתם כותבים מפורסמות הן מגיעות אליי לאישור פרסום. אם אתם שולחים תגובה אישית רשמו בסופה שאינכם מעוניינים בפרסומה ואתייחס לכך בכבוד (רק השאירו מייל לתגובתי). אשמח לקרוא את התגובות שלכם ולנסות לעזור בכל עת.
בהצלחה. :)

יום שבת, 24 בספטמבר 2011

כשהאקס לא מרפה




קבלתי לא מעט טלפונים בסיגנון "אתה חייב לעזור לי! אתה לא מבין מה אני עוברת! נפרדתי ממנו. עברו כבר חודשיים. הוא פשוט לא מרפה. הוא שולח לי סמסים על כמה שאני רעה, הוא מתקשר ומקלל אותי, הוא אפילו דיבר עם מישהו שיצאתי איתו ואמר לו שאני אפגע בו ושלא כדאי לו לצאת איתי". גברים פגועים מפרידה היא תופעה מוכרת ואני בטוח שרוב הקוראות פה מכירות את התופעה. לא מעט בנות נכנסות לתוך המערבולת הנוראית הזאת של גבר שלא מצליח להבריא מהפרידה. לפעמים הגברים עצמם הם אלה שיוזמים את הפרידה, אך כשהם עושים זאת בצער וכאב הם יכולים עדיין להיות קשים מאוד גם כאקסים.

אז למה בעצם זה קורה?
כמו שאמרתי קודם מדובר במצבים בהם הגבר יוצא פגוע מאוד ממערכת היחסים. מדובר בגברים עם ביטחון עצמי נמוך או אגו נפוח. הם לא מוכנים לקבל את העובדה שהקשר נגמר, הם היו רוצים שימשיך אך מכל מיני סיבות מבינים שזה לא יקרה. הם מחליפים את תשומת הלב החיובית שקיבלו מבת הזוג בתשומת לב שלילית, בתשומת לב של פחד, פגיעות, כאב ועצב. בדרך כלל הכאב של הפרידה מוחלף אצלם בכעס וצורך לנקום על כך שניתקה עמם את הקשר. העובדה שהשליטה על בת הזוג אבדה להם קשה להם יותר מכל והם מסים לשלוט עליה בדרכים שונות. מדובר בדרך כלל בגברים שמנסים למלא את החלל של חוסר הביטחון העצמי שלהם בשליטה. שליטה על כל דבר שקשור אליהם. על בת הזוג שלהם הם מרגישים צורך לשלוט יותר מכל דבר אחר. מבחינתם אם לא ישלטו עליה, הם יאבדו אותה. אלו גברים שבדרך כלל יהיו מאוד קנאים במערכת היחסים, יאסרו על האישה כל מיני דברים ולעתים אף קשרים עם ידידים מסוימים. כל הגברים הללו קורים לרוב מחוסר ביטחון קשה שממנו מגיעה התחושה שהם יכולים כל רגע לאבד את בת הזוג.

אוקיי, ואיך מתמודדים עם זה?
לחלקכן זה יהיה קל יותר ולחלקיכן זה יהיה קשה מאוד אבל הדרך היא לשחק אותה שזה לא מזיז לכן. אותם גברים ניזונים מהפחד שלכן, מהפגיעות שלכן ומהעלבון שלכן. אם תראו להם שלא משנה מה הוא יעשה, זה פשוט לא מזיז לכן הוא יבין שהוא חייב להמשיך הלאה ושהוא מבזבז את זמנו. זה לא הולך להיות קסם וברגע שתתנהגו כאילו זה לא מזיז לכן הוא ייעלם. זה ייקח זמן ואפילו ייעשה קשה יותר לאט לאט. כשהוא יראה שלא מזיז לכן הוא ינסה חזק יותר, הוא ינסה בנקודות רגישות. הוא ינסה להגיד לכן את הדברים שהכי פוגעים בכן. זה לא אומר שהוא באמת חושב כך, ממש לא. זה רק אומר שהוא מתחיל להתייאש ומוציא את כל הנשקים שיש לו. חלק מהדברים יהיו לכן קשים מאוד ולא תוכלו לעמוד בזה. אם אתן צריכות לבכות זה בסדר, אבל מול חברה טובה ולא מולו. מולו תהיו הכי חזקות שאתן יכולות. אחרי שהוא ינסה לפגוע בכן בכל דרך אפשרית ויבין שזה לא הולך הוא ימשיך הלאה.

אם אתן נמצאות במצב קשה, אתן לא יודעות מה לעשות, ניסיתן הכל וזה לא הלך- אתן מוזמנות לרשום לי כאן בתגובה או לפנות אליי באופן אישי למייל. אני אעשה מה שאוכל על מנת לעזור לכן במצב הלא פשוט הזה.

תודה לכל הקוראים. אהבתם? אנא שלחו תגובה וספרו לי על כך! =]

כך נפתור סכסוכים עם בן הזוג שלנו

שיר שפרסמה בלוגרית בישראבלוג:

"הסיבה למה אני לא יכולה להשאר
הייתי חייבת לתת לך ללכת
אחרי מה שעשית
אני לא יכולה להשאר...
וייתכן שאני ארגיש הרבה יותר טוב שתעלם...

הרבה זמן גרמת לי להאמין
שאהבתך כולה שלי לתמיד
אהל לא ידעתי שזה היה הכל אחיזת עיניים
וייתכן שאני ארגיש הרבה יותר טוב שתעלם

אני חייבת לומר שזה לא כמו שהיה פעם
ואני לא הולכת לשחק את המשחקים שלך יותר
אחרי מה שעשית, אני לא יכולה להשאר.
וייתכן שאני ארגיש הרבה יותר טוב שתעלם...."

סכסוכים עם בני הזוג שלנו הוא דבר שכיח, מה גם שזהו דבר בריא לזוגיות. לנו אולי קצת פחות אבל הזוגיות ניזונה מריבים ותככים. הסיבה היא פשוטה, בקצרה הדבר חוסם את האפשרות שנראה את בן הזוג כמובן מאליו, או שנשכח שגם לו יש העדפות ועקרונות. בכל סכסוך חשוב ששני הצדדים יבהירו את עמדתם ואת מה שמציק להם. הבעיה האמתית בסכסוכים הללו היא שאנו מתפתים מהר מדי להגיע להרמות קול ואף להכניס משפטים עוקצניים שלא תורמים לפתירת הסכסוך אלא אך ורק מלהיטים אותו. אז איך בעצם ניתן לריב באופן נכון ומאופק מצד אחד, ומהצד השני גם להעביר את עמדתנו בצורה טובה ולהגיע למקסימום ההבנה מבן הזוג שלנו? למעשה המחשבה ששני הדברים סותרים זה את זה היא מיתוס. העצוב הוא שאנחנו חיים על פי המיתוס הזה ובכך שוחקים את הזוגיות שלנו. העברת העמדה שלך לבן הזוג באופן מאופק וללא הרמות קול היא הדרך היעילה ביותר להעברת המידע כך שיבינו ויקבלו אותו. כאשר אנו מרימים את הקול או מאשימים את בן זוגנו הוא יכנס באופן טבעי ולגיטימי לעמדת מגננה. בעמדת המגננה הוא איננו יכול כלל שלהבין אותנו. אבקש מכם שבפעם הבאה שאתם נוקטים במשפט מאשים כמו "אתה זה שעושה את זה כל הזמן, איך אתה יכול להתלונן על פעם אחת שאני עשיתי זאת?" או משפטים דומים תיזכרו בדברים שאמרתי, שכך הוא נכנס מיד לעמדת מגננה ולעולם לא יוכל באמת להקשיב או לנסות להבין את מה שאמרתם.

ניקח סכסוך אפשרי:
"השעה כבר שלוש בלילה. רציתי שנשב לארוחת ערב שנינו סוף סוף. בקשתי כבר אלף פעם שלא תצאי עד שעות כל כך מאוחרות!"
- "מה? זה לא כל כך מאוחר. חוץ מזה גם אתה יוצא הרבה פעמים עד שעות מאוחרות.."
"אבל בקשתי שתחזרי מוקדם יותר כי אני מתגעגע לארוחה משותפת."
- "מה אני יכולה לעשות שאתה חוזר כל כך מאוחר מהעבודה?"
"אני לא מאמין שאמרת את זה! אני צריך להביא כסף הביתה כדי שנוכל להחזיק את הדירה, שנוכל לישון בלילה בלי דאגות, ושנוכל לאכול ארוחות ערב ביחד!"

השיחה מהר מאוד הגיעה למצב ששניהם מאשימים זה את זה בהמון דברים, מהר מאוד השיחה גלשה לנושאים שכלל לא קשורים לסיבה שבגללה נפתחה השיחה מלכתחילה. אני עצרתי את המריבה בנקודה מאוד התחלתית אבל כולנו יכולים כבר לדמיין לאן זה היה יכול להגיע. אפשר לראות שבקלות הריב הזה יגיע לנושאים שונים כמו החברות של האישה או הבוס של הגבר ושעות העבודה ה"לא נורמליות" שלו. זה יכול גם לעבור למצב הכלכלי ומי אשם בו. שני בני הזוג במצב הזה נכנסו כבר לעמדת המגננה ולא מנסים כלל להבין זה את זו, הדבר היחיד שהם רוצים זה להוציא את השני כמה שיותר רע כדי שהם ייצאו כמה שיותר טוב. מיותר להגיד שמדובר בניסיונות שנועדו להיכשל שכן אף אחד מהם לא הולך לוותר.

בואו נראה שיחה נוספת, הפעם הגבר עבר תהליך של הבנה לגבי סכסוכים נכונים:
"חיכיתי לך. רציתי שנאכל ביחד ארוחת ערב. כבר הרבה זמן לא אכלנו יחד."
- "אני עייפה, אולי מחר."
"בקשתי ממך שלא לצאת עד שעה כל כך מאוחרת. אני מבין שאת עם חברות וקשה לעזוב באמצע כי זה כיף. גם לי זה קורה, זה קורה לכל אחד. אני מעריך את המאמץ שלך, אבל באמת חשוב לי שמחר בערב כן נוכל לשבת באחת עשרה לארוחת ערב."
- "אבל קשה לי להישאר ערה בבית ולחכות שתגיע באחת עשרה."
"אני יודע, אבל אני עשיתי את המאמץ בשבילך וחיכיתי עד 3... אני מאמין שאת תוכלי לעשות מאמץ ולחכות לי עד אחת עשרה, נכון?"
- "אני אשתדל, תעיר אותי אם אני ארדם."

נשמע שמחר הם באמת יאכלו ארוחת ערב נחמדה ביחד, והלילה נגמר לא רע בכלל לעומת הסכסוך שראינו קודם. מה שהשתנה הוא שהגבר לא האשים את האישה, אלא רק העיר את תשומת ליבה למצוקה שלו ולכמה שחשוב לו לאכול איתה ארוחת ערב. כשהוא אומר דבר כזה בצורה כזו אי אפשר שלא לעשות מאמץ בשבילו, אני טועה?

הרעיון הוא להציג את העמדה מנקודה בה אתם מספרים על המצוקה שלכם ועל מה שמפריע לכם תוך כדי הבנה שבן הזוג לא אחראי למצוקה הזו. מדובר במשהו שלכם, ולבן הזוג יש את היכולת לעזור. אחד הדברים שעוזרים לי אישית בהרבה סכסוכים זה המחשבה שהזוגיות היא עוד גוף חיי וקיים. אני מאמין שבמערכת היחסים אני ובת זוגתי איננו לבד. מדובר מערכת של שלושה גופים- אני, בת זוגתי והזוגיות. לזוגיות יש צרכים, היא ממש ייצור חיי שאני ובת זוגתי יצרנו ברגע שנפגשנו. כעת עלינו להיות קשובים לצרכים שלה ולספק לה אותם יחדיו. המצוקות שבהם אנחנו נמצאים בקשר הזוגי, הן לא אלא הזוגיות שבוכה ומרמזת שהיא צריכה משהו. איך אני יכול לבוא אל בת זוגתי ולהאשים אותה במשהו? כשהילד בן החודש שלנו בוכה כשהוא זקוק לאוכל אנחנו מאשימים זה את זה? לא, אנחנו דואגים יחד לכך שיאכל משהו. כשאחד מאיתנו חש שמשהו לא בסדר בזוגיות עליו לדווח על כך לבן הזוג על מנת שיוכלו השניים לחשוב יחדיו איך מטפלים במצוקה של הזוגיות שלהם, כדי שתפסיק לבכות. בכל מצוקה ובכל נושא לסכסוך ומריבה לשני בני הזוג יש צד בדבר. גם למתלונן יש צד באחריות לסכסוך, הוא לא הקורבן וגם לא בן או בת הזוג. בסכסוך הקורבן היחידי זו הזוגיות, ועל בני הזוג לשים לב לכך ולדאוג לה.

בהצלחה לכולנו. :)

מדריך הפיתוי המפורט ביותר- פרק 2

הקדמה: אנחנו כבר בפרק השני של מדריך הפיתוי המפורט ביותר. כאן אנחנו בעצם נכנסים לתחילת המסע שלי ושל איבגני. הדבר הכי חשוב בטיפול בבעיה של מישהו זה לבחון את נקודת המוצא מכל הזויות על מנת שנוכל לדעת בדיוק באיזו צורה לטפל בבעיה. בפרק הזה אציג בעיקר את שגיאותיו של איבגני ואת הצורה שבה למדנו יחד על נקודת המוצא. רצוי שתנסו לעשות זאת גם אתם עם עצמיכם. חשוב שתדעו בדיוק איפה אתם עומדים ותרשמו לכם באופן מסודר את כל הנקודות הטעונות שיפור אצליכם לפני שתתחילו בכלל לנסות לפתור אותן או אפילו חלק מהן.

למידת סביבת העבודה:
ביום שלאחר המסיבה החלטתי לתת לאיבגני משימה. נעמדנו שנינו בתחנת האוטובוס בה חיכתה בחורה נאה לקו שלה. אני ואיבגני שיחקנו אותה לא קשורים זה לזה.
"קיו *** עבר כבר?" פתח איבגני.
- "כן ממש לפני כמה רגעים, פיספסת אותו בדקה."
"שיט. הבא יגיע רק בעוד חצי שעה. לאיזה קיו את מחכה?"
"אני? לקיו *** הוא אמורה להגיע עוד כמה שניות."
- "הנה הוא, ברמזור. את נראית לי נחמדה אפשר את המספר שלך?" איבגני הושיט לידיה את המכשיר שלו והבחורה רשמה את המספר. "תודה, אשמור על קשר. אולי ניפגש לאיזה קפה, הא?" הבחורה חייכה חיוך מנומס ועלתה לאוטובוס. אחרי שהאוטובוס נסע הוא בא אליי ואמר "אתה רואה? אני רק צריך אותך לצידי ואני מקבל ביטחון, אני חושב שהשגתי לי דייט" הוא נשמע מאוד נלהב. "כל הכבוד" אמרתי לו והושטתי את ידי "תביא לי את הפלאפון רגע" אמרתי. איבגני נתן לי את המכשיר וראה אותי מעיין בו. "מה אתה עושה?" הוא שאל. "קח," אמרתי והושטתי לו את המכשיר "מחקתי את המספר". "אבל למה?" הוא שאל והיה נראה כאילו עולמו נחרב עליו ברגע. "במקרה הכי טוב היא תדחה אותך בכל פעם שתנסה ליזום מפגש, במקרה הפחות טוב היא תסנן אותך ובמקרה הגרוע יענה לך איזה ערבי שלא מבין איך הגעת למספר שלו". הסברתי לאיבגני שטלפון הוא לא המטרה ברמה זו. דאגתי להגיד לו שהביטחון שלו הפתיע אותי מאוד ושלא תמיד אנשים מגיעים לרמת שיחה שכזו מהר כמו שהוא הצליח להגיע. אמרתי לו שגם ישירות היא אסטרטגיה ולעתים לא רעה בכלל, אבל היא אסטרטגיה מיוחדת שצריך לדעת לעשות. "אבל היא נתנה לי את המספר. הצלחתי, לא כך?" איבגני לא הבין דבר אחד מאוד פשוט והוא: כל עוד אין סיבה ברורה לשניכם לכך שביקשת מספר- אתה מבחינתה עוד בחור נואש שצריך לסנן.

אני ואיבגני המשכנו להסתובב ברחוב תוך כדי שאני מסביר לו על הטעות שעשה כשביקש באופן מהיר כל כך את המספר שלה ואפילו לא נתן לה סיבה טובה לתת לו אותו. תוך שאנחנו מסתובבים אני מחליט להראות לו דבר מעניין. לקחתי את איבגני לדואר. זה היה סניף קטן בו לא היה צורך בלקיחת מספר, כל אדם עמד בתור מאחורי זה שבא לפניו. כאשר אני ואיבגני נכנסנו שאלתי את האדם האחרון העומד בתור האם אוכל לעקוף אותו. הוא הסתכל עליי במבט עצבני ואמר "אני עומד פה כבר עשרים דקות, ואתה נכנסת הרגע. אתה תמתין בדיוק כמו כולנו". יצאנו מהדואר ואיבגני לא ממש הבין מה ניסיתי להוכיח. נכנסנו לאחר מכן לסופר. לקחתי מספר דברים שבכל מקרה הייתי צריך והלכתי לקופה המהירה (קופה בה כולם אוחזים במספר פריטים ספורים). ניגשתי לאחרון בתור ואמרתי "אני יכול לעקוף אותך? פשוט אחותי רוקדת ריקודים סלוניים" אמרתי בלחץ. "אין בעיה!" הוא ענה. הבאים בתור שגם הם שמעו את דבריי נתנו לי גם הם לעבור בלי כל בעיה. מה שנסיתי להוכיח לאיבגני הוא שברגע שאתה נותן סיבה ולא משנה איזו אתה מעלה ב70 אחוזים את הסיכויים שתקבל את שביקשת. אנשים סומכים עלינו כשאנחנו מתרצים את התנהגותינו גם כשאינם מבינים את ההגיון בכך. באותה מידה יכולתי לומר שאמי משחקת קלפים ועדיין הייתי מקבל את אותה תגובה.

שינוי גישה:
למחרת נפגשתי עם איבגני בדירתי. החלטתי שאנח צריכים שיחה שבה נברר באמת את המקום שבו הוא עומד. הכנתי לנו קפה, סדרתי קצת את הדירה ואני ואיבגני התיישבנו בסלון.
"יש לי ידידה שאני רוצה כבר הרבה זמן. אתמול בערב היינו יחד במועדון. אני לא יודע מה לעשות, איך לגשת אליה. אני תמיד עושה בשבילה כל כך הרבה אבל היא רואה בי חברה טובה." כך איבגני פתח את השיחה שלנו.
- "אני מבין שעולים לך כל מיני דברים שהיית רוצה את העצה שלי בקשר אליהם אבל בכדי שאוכל לתת לך עצות טובות, אני חייב להבין את צורת החשיבה של ואת דרך הגישה שלך לנושא הזוגיות והקשר עם בני המין היפה. מה לדעתך בנות מחפשות?"
איבגני חשב מעט, ולסוף ענה.
"גבר רומנטי, גבר שיגרום להן להרגיש הכי טוב בעולם, שהן הדבר היחיד בעולם. שכל מה שמעניין אותו זה הן. גבר שיתן להן אהבה ללא תנאים, שיקבל אותן כמו שהן."

כל מה שאיבגני אמר הוא נכון. זה מה שהמוח המודע של הנשים רוצה. אבל המוח שלנו התפתח בטבע על פי האבולוציה ואנו שוכחים זאת לעתים קרובות. על פי האבולוציה גבר כמו שאיבגני מתאר הוא גבר בעל מוח נשי. גבר שכזה לא יוכל על פי האבולוציה לגונן על הצאצאים כראוי ולא יוכל לחנך אותם לזה. להתפתחות בריאה ונכונה ילדים צריכים קוטב אמהי (נשי) וקוטב אבהי (גברי). גם אם שני ההורים הם בני אותו מין לרוב יהיו שני הקטבים. אחד יהיה הנשי יותר והשני יהיה הגברי יותר. על פי האבולוציה נשים לא יכולות להימשך לגבר האידאלי שאיבגני הציג. הצאצאים ייצאו בניגוד לאינטרסים האבולוציוניים נשיים ובעלי אופי רך מדי. בנוסף אילו היינו בטבע, באיזור בו שרויים בעלי חיים שיכולים לפגוע בצאצאינו, לא היה יכול גבר כזה לגונן על צאצאיו כראוי. זו הסיבה שנשים נמשכות אל ערסים או אל גברים קשוחים שלעתים אף גורמים להן סבל. הסיבה שהן ממשיכות לאהוב את הגבר הזה היא האבולוציה שלימדה אותן שכנראה זה ייתן גב טוב לילדיהן, חינוך בעל שני קטבים וגורם חזק בבית שיוכל לצאת לצייד (עבודה) ולהביא בשר הביתה (פרנסה). אחת הטעויות הגדולות שלנו היא שאנחנו לעתים מנסים לתת להן את הגבר האידאלי שהן תמיד אומרות שהן מחפשות. לא כולנו מודעים ליצרים התת מודעיים של הנשים שמחפשים גבר קשוח שלא תמיד יתעניין בצרכיהן, והרבה פעמים יעמוד על שלו ויעדיף את טובתו מאשר את טובתן.

מקווה שהפרק נתן לכם נקודה חדשה למחשבה. יש לכם שאלות? טענות? יש משהו שלא היה לטעמכם במה שקראתם? אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה לרשום תגובה על מנת שאוכל לתת על כך את הדעת.

דעתכם חשובה לי. רישמו תגובה.
בהצלחה. :)

מדריך הפיתוי המפורט ביותר- פרק 1


בפתח מועדון הריקודים לשמע צלילי המוזיקה הרועשת והאנשים שממלאים את המועדון בקפיצות ותנועות ידיים, עומדים אני ואיבגני. איבגני, רוסי בארץ מזה שלוש שנים שלא חש כל כך בנוח עם התרבות הישראלית החדשה לו. איבגני סיפר לי שבארצו היה בחור חברותי מאוד עם ביטחון עצמי בשמיים, מעגל חברתי עצום וכמובן גם בנות. כאשר איבגני הגיע לארץ, לבדידות, הביטחון העצמי שלו חווה מכה לא פשוטה. לפתע הכל נעלם. חבריו כבר לא עוד לצידו כמו פעם, וגם המשפחה במרחק שמכונית לעולם לא תוכל לעשות. בנוסף איבגני חש שעקב התרבות הישראלית החדשה הוא איננו יכול להתחיל עם בחורה ישראלית באותה הצורה שבה התחיל עם אחת בארצו.



עמדנו בפתח מספר דקות. ציפיתי שאיבגני יתחיל לרקוד כפי שהיה רגיל לעשות בדרך כלל, כשאני לא הייתי בסביבה. נראה היה כי הוא מצפה שאני אעשה את הצעד הראשון. בנקודה הזו היה חשוב לי שהוא יעשה את הצעד הראשון אל רחבת הריקודים על מנת שיחוש ביטחון עצמי גבוה יותר כמוביל. מאותו הרגע הוא רקד והסתובב לו במועדון ואני אחריו, כאילו שהגיע למועדון לבדו. מדי פעם נתתי לעצמי לעזוב אותו למספר שניות, עניין אותי כיצד הוא מתנהג במסיבות כאשר הוא יוצא לבד, בדיוק כפי שסיפר לי שהוא נוהג לעשות.



ריח חזק של אלכוהול, זיעה ומוזיקה מחרישת אזניים. מול עיניי אנשים רבים ומאחורי ההמון אני מצליח לשים לב לזוק ידיים מושטות כלפי מעלה וזזות מצד לצד, מקבילות זו לזו. כשאני ממשיך להתקדם אני מגלה את איבגני רודף לו ממש כך אחרי בחורה נאת מראה. הדבר מזכיר לי רוח רפאים שמנסה להפחיד בחורה בפארודיה לסרטי אימה. כמה נואשת שלא הייתה, אני בטוח שבאותו הרגע רצתה שתבלע אותה האדמה. אני חושב שכל אחת עם מחזה שכזה ממש מאחורי גבה הייתה נזכרת מיד ב"צעקה", אולי חושבת על נסיון של הסבת תשומת לב באיזה "ווסאפ" אחד עם הלשון בחוץ ומיד אחר כך- מונית, מטוס, כמה שיותר רחוק.



"נראה לי שהיא חושבת שאני רודף אחריה". איבגני צעק לי במונית לאחר מספר הפעמים שלא שמעתי אותו מבלי שצעק. מיד לאחר מכן נתן מבט מבואס לכיוון רצפת המונית.

"נראה לי שכל המועדון חושב ככה". עניתי לו בחיוך עקום. "אני מקווה שהם לא יברחו אם יראו אותך ברחוב". חשוב היה שיבין שנמצאת טעות במעשיו, טעות ברורה, אך שגם ניתן לתקנה. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לרופא בטענה שנפוח לנו מקום מסוים. אנחנו ממש מקווים שלאחר בדיקות קצרות של המקום יגיד לנו "איך ציפית שלא יכאב". כמובן שהתגובה הזו תהיה לנו הרבה יותר טובה מאשר "לא מצאתי שום בעיה, אם ימשיך לכאוב לך עוד מספר ימים תבוא אליי שוב. לאנשים מסוימים זו תהיה הקלה אך לחלק מאיתנו מועקה. "מה אם יש משהו שהוא לא ראה? מה אם כמה ימים יכולים להיות טרגיים?" במיוחד אחרי ששמענו מכל כך הרבה אנשים על בעיות נוראיות שהתגלו מאוחר למרות ביקורים חוזרים ונשנים אצל הרופא.

אמרתי לנהג המונית את כתובת המגורים שלי, הוא הפעיל מונה והתחלנו ליסוע. איבגני היה אמנם מעט שיכור, אך פיכח דיו כדי להסתכל עליי בפרצוף משתהה. "אני מזמין אותך לישון אצלי היום. יש משהו שאני רוצה שתיראה". הגענו לדירה שלי. לא הייתה ביכולתו של איבגני להתעלם מכמויות ספרי הפסיכולוגיה שראה. כולם להפתעתו היו על נושאי האהבה והזוגיות וחלקם אפילו על תחום הפיתוי מההיבט הפסיכולוגי.
"סייקולוג'יק פריק, הא?" הוא שאל וחייך. "פריק, פריק אבל אני חושב שאני יכול לעזור לך".



באותו הרגע הייתי המום. חשבתי שאני חולם. כל מה שאף פעם לא חשבתי שיכול לקרות קרה. איך פתאום מצאתי את עצמי בדירה של איזה פריק מטורף שמשקיע את כל חייו על מנת למצוא פיתרון בדיוק לבעיה שבה אני נמצא. חשבתי שזה לא מציאותי. פתאום הוא הוציא קלסר פריקי שבו, כך הוא הסביר, הוא שומר את כל הסיכומים הסופיים של כל הדברים שהוא סיים ללמוד עליהם. אחרי כמה דפדופים הוא מצא את מה שחיפש. לא ידעתי לקרוא בעברית אז הוא הקריא לי. "בעיית הרדיפה אחרי הבלתי מושג". לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר אבל אז הוא הסביר.



"הבעיה שלך מוכרת ומאוד פשוטה לתיקון. הנושא הזה היה אחד הדברים הראשונים שחקרתי וגם סיימתי לחקור." חוסר הביטחון שלו, התרבותי, החברתי, וגם הזוגי גרם לכך שמרוב שהוא רצה לאהוב, להתחבר ולפתות הוא פשוט רדף באופן נואש אחרי בנות המין היפה. הדבר הפחיד אותן והבריח אותן. אם אתם שואלים אותי, לגמרי בצדק. הבנתי שעל מנת שיוכל לטפל בבעיה הוא חייב להרגיש יותר בטוח בתרבות שלו, בחברתיות שלו, וביכולת שלו לפתות. לאחר שנשפר זאת הוא יוכל להבין שאין הוא צריך לרדוף אחרי הבנות על מנת שירצו אותו.



בפרקים הבאים נלמד כיצד עזרתי לאיבגני לשפר את הביטחון העצמי שלו עד כדי היפוך הגלגל. כיצד אני ואיבגני הגענו לשיחה מהנה ומשעשעת על הקושי שלו בבחירה מתוך שלושה נשים שונות שרוצות אותו. מה הטעות הנפוצה ביותר שאנו עושים כאשר אנחנו מתחילים עם משהי. נלמד גם איך בדברים קטנים שאנחנו לא שמים לב אליהם אנחנו מפחידים אותן ומשמידים את סיכויינו מולן.

חוות דעת נוספת על הפוסט של: אופטימית בכוח



שני פוסטים אחורה האופטימית מספרת שהיא שמעה על כך שהאקס שלה חש כלפיה אהבה אמתית ואולי אפילו הראשונה בחייו. עוד היא הבינה כי היה מוכן לעשות לא מעט על מנת להחזיר אותה אליו. מובן מכך, לפחות ממה שהיא שמעה והסיקה, כי מבחינתו לא רק שזה לא נגמר, זה אפילו עוד רחוק מכך.

מתוך הפוסט: "מאז מה ששמעתי על האקס, הוא לא יוצא לי מהמחשבות, ויותר גרוע מזה,
אני מפנטזת עליו יותר מדי, כל כך הרבה שאולי בקרוב אנסה באמת לחזור אליו.
אני רוצה אהבה חדשה, התחלה חדשה, להפסיק עם הטינופת שנותרה ממה שהיה בעבר."

חוות דעת נוספת על הפוסט של אופטימית בכוח:
הרבה פעמים אנחנו מסיימים קשר בטענה שזה לא מה שהיה פעם. דברים משתנים, כך גם בני אדם. אנחנו משכנעים את עצמינו שהקשר היה מתאים לתקופה מסוימת בה היו הדברים מעט שונים, עם הזמן השתנינו ואנחנו כבר לא מתאימים זה לזו. אנחנו מגיעים למצב שאנחנו בטוחים בכך במאה אחוז. כל כך בטוחים עד שאנחנו מוכנים לעשות את הצעד הקשה מכל ולסלול את דרכינו החדשה. זו הנפרדת מזו של בן הזוג שהותרנו מאחור.
אנחנו יכולים להיות בטוחים בכך במאה אחוזים, אך הבעיה היא שאנחנו לא תמיד מודעים לתחושות האמתיות שלנו באופן מוחלט. במקרים כאלה נדרש רק ניצוץ קטנטן של מידע שיתן איזושהי לגיטימציה לרגשות שדחקנו עמוק בפנים. במקרה של האופטימית אנחנו יכולים לראות את תחושותיה משטות בה ומכניסות אותה לבלבול רב. מצד אחד היא אומרת בגליון לב על כך שהיא לא מפסיקה לחשוב עליו מאז התגלית ומצדו השני של המטבע מנה לשכנע את עצמה שמה שהיא צריכה זו אהבה חדשה. הסיבה לכך שהיא לא מרשה לעצמה להוציא את כל הרגשות אליו ולא מסוגלתלהרגיש אותם במלוא העוצמה שקיימת אצלה שם בפנים, היא קיומו של מנגנון הגנה שנבנה אצלה בראש. המנגנון הופעל ברגע שהחליטה עם עצמה שמערכת היחסים הזו אינה מתאימה לה. אין בידי מספיק נתונים על מנת להחליט אם אכן כך הדבר, אבל אני חושב שכשאנחנו מגיעים למצב בו היא שרויה בימים אלו זה הזמן הטוב ביותר לבדוק זאת. לשאול את עצמינו האם באמת מערכת היחסים הייתה גרועה כל כך. המון פעמים נוכל לענות "כן" בצורה החלטית, או אפילו שלא נצטרך לשאול את עצמינו את השאלה. אך בפעמים אחרות נוכל לענות על כך ב"אולי לא כל כך..." או פשוט "לא". לפעמים אנחנו נפרדים מסיבות שמתאימות לזמן מסוים ודברים משתנים, בדיוק כמו שאמרתי קודם.

אופטימית, לדעתי העצה הטובה ביותר עבורך כרגע היא לקחת לעצמך זמן ולחשוב. מובן שגם מבחינתך זה לא עבר, מובן שעדיין יש לך רגשות חזקים כלפיו ולמעשה יותר חזקים ממה שאת מסוגלת להרגיש ברגעים אלו. תני לעצמך זמן ותחשבי עם עצמך מה לא אהבת באותה מערכת יחסים. אני מציע לך הפעם לתת גישה שונה ולחשוב איך היה ניתן לפתור את זה, או איך יהיה ניתן לפתור את זה עכשיו. יכול להיות שתגלי שמערכת ההגנה היתה נכונה בעבר והיום יש בידייך הכוח, הרצון ואפילו הרגש כדי לשנות את המצב ולהסירה.
הייתי מציע לך כרגע שלא לפנות באופן מיידי למערכת יחסים חדשה. לא לפני שאת מחליטה באופן מובהק וברור שמערכת היחסים הקודמת הסתיימה באופן ברור, חד וחלק. יש לי הרגשה שמערכת היחסים הזו תוכל להצליח בפעם השנייה אם תגלו שניכם רצון לתקן את מה שגרם  לכם להיפרד בפעם הקודמת. אני מאחל לכם הרבה בהצלחה ואני מקווה שאר הקוראים הצליחו ללמוד מכך משהו.

בהצלחה לכולם. :)

כך נדע מתי הפרידה היא הפתרון




"נפרדתי ממנו". פתחה מיכל, חברתי לעבודה, את הבוקר. "בוקר טוב גם לך" השבתי. היא התעלמה מדבריי כאילו לא שמעה ואמרה שזה נגמר. החיוך על פניה החשיד אותי ושאלתי האם הדבר משמח אותה. להפתעתי היא השיבה "פשוט ירד לי ממנו, זה כבר לא מה שהיה". הסיבה שדבריה הפתיעו אותי הייתה שלפני מספר ימים היה נראה שהיא בעננים, נוסיף לכך את העובדה שהם היו יחד חודשיים בלבד ואנחנו מקבלים תמונה מפתיעה בהחלט. לא עבר הרבה זמן עד שהבנתי באיזו קבוצת פרידות נמנית הפרידה שחוותה מיכל. כשאמרתי לה שהיה נראה כאילו שהיא בעננים לפני מספר ימים היא השיבה "בדיוק, זו הבעיה! הכל כל כך שגרתי, משעמם". מיכל אמרה זאת בהומור קל אך אינני בטוח עד כמה הבינה את המשמעות של מה שאמרה. ההתאהבות איננה רגש, אלא מערכת שלמה של רגשות. למעשה ההתאהבות היא מערכת הרגשות המורכבת ביותר במוחינו. ההתאהבות היא יצר שדורש המוןעל מנת להתקיים ואנו נדרשים לספק לה צרכים לא ספורים, ולעתים גם מעט לא הגיוניים, על מנת להשאירה.






רבות הפעמים בהן אנחנו מרגישים שמערכת היחסים מיצתה את עצמה, שאין את הקליק שהיה, אין זיקוקים, זה כבר לא אותו דבר. לעתים ההרגשה הזו נכונה והגיע הזמן לחידוש, אך לעתים מדובר בכישלון של בני הזוג בהאכלה, גידול ופיתוח נכונים של האהבה וההתאהבות שלהם. במקרה של מיכל ניתן להצביע בבירור על פרידה שנעשתה מאותו "כישלון" שכזה. מערכת יחסים של חודשיים איננה מערכת יחסים שהתיישנה ומיצתה את עצמה. מדובר במערכת יחסים שבעליה הזניחו אותה ונתנו לה לדעוך עד מצב של נטישה.במערכת יחסים על בני הזוג לרגש זה את זו ולהאכיל את הרגשות זה של זו. על פי מה שלימדה אותנו האבולוציה הטאיכותי הוא המאתגר, הקשה להשגה ומשם הביטוי "משחקת אותה קשה להשגה". לשחק אותה קשה להשגה זה דבר שידוע שעושים במשחקי החיזור, אך הטעות שלנו היא המחשבה שהמשחק נפסק ברגע שאנחנו מוגדרים כזוג. למעשה המשחק לעולם לא נפסק, אנחנו חייבים להמשיך ולאתגר זה את זו על מנת להשאיר את האהבה, את הזוגיות, את התשוקה.






כאשר אנו מרגישים על יד בן זוגינו כי כבר הצלחנו להשיג אותו והוא לגמרי שלנו המוח האבולוציוני שלנו מחליט שנפלנו על מטרה קלה מדי ואנחנו יכולים להשיג משהו יותר טוב. זו הסיבה שאנחנו בורחים ממערכות יחסים תלותיות או אובססיביות. המטרה היא לאתגר, לגרום לבן הוג שלנו להרגיש כאילו הוא כובש את ליבנו בכל יום מחדש. הדבר נותן לנו תחושה של מחוזרים באופן יומיומי שמעלה את הביטחון העצמי שלנו, ואילו לבן זוגינו את התחושה שבכל יום הוא מצליח לכבוש אותנו שוב, לרגש אותנו ולקרב אותנו אליו עוד יותר.






האהבה היא משחק המכיל שני שחקנים שמשחקים באותו הצד. אם מפסידים אז שניהם מפסידים ואם מנצחים אז שניהם מנצחים. באהבה אנחנו משחקים זה כנגד זו כאשר לשנינו מטרה משותפת שאנו רוצים להשיג אך ורק יחד. המלחמה להשיג את השני לעולם לא ניגמרת, ובכל יום בערב, בחדר המיטות, אנחנו רואים את היום מסתיים בעוד ניצחון לשנינו.